הגעתי. המקום נראה כמו שמקום שמגיש תבשילים נראה – קטן, נקי, עם סירים למכביר. תהיתי במה אבחר, התלבטתי בין המוסקה לקציצות ולבסוף עשיתי מה שכל בר דעת היה עושה – לקחתי לעצמי קציצות בקר עם קוסקוס (52 שקל) וטייק אוויי לאשתי של מוסקה עם תוספת (גם כן 52 שקל). אם יהיה טעים, אוכל לה את רוב המנה או, לכל הפחות, אחזור לקחת אחת לעצמי. בחרתי גם בקובה פטריות (12 שקל), התיישבתי וחיכיתי בסבלנות.
הרעב השתלט ונראה שהכמות הזאת תעשה את העבודה. הקציצות יצאו חיש קל, את הקובה הבחור הנחמד על הדלפק שכח בתנור, אבל לא נזכר מאוחר מדי, נהפוך הוא – היא יצאה לוהטת אך לא שרופה, טעימה בסך הכול.
מה חבל שאת אותה הגדרה לא ניתן להנחיל לקציצות. זו הייתה אחת המנות הכי תפלות שאכלתי בז'אנר – תיבול דל ועצל עד לא קיים, כמו לאכול קלקר. לא היה שום ייחוד במנה הזאת, היא הייתה מאכזבת בקטע אחר, ובוודאי ביחס לרמת הציפיות שטיפחתי.
נו, טוב, אולי המוסקה תציל את המצב.
