משבר האקלים אינו משפיע על כולנו באופן שווה. נשים, במיוחד בארצות מתפתחות, חוות את השלכותיו בעוצמה רבה יותר. הן אלו שאחראיות לרוב על אספקת מים, מזון וטיפול במשפחה – משימות שהופכות מאתגרות יותר עם התגברות בצורות, שיטפונות ואסונות טבע אחרים. אך נשים אינן רק קורבנות, הן גם סוכנות שינוי מרכזיות בהתמודדות עם משבר האקלים. מחקרים מראים כי מדינות עם ייצוג נשי גבוה יותר בגופי קבלת החלטות מאמצות מדיניות סביבתית שאפתנית יותר.
השבוע התקיים כנס "משבר האקלים בראייה מגדרית" של מועצת ארגוני הנשים בישראל-מאנ"י, בשיתוף עם "ויצו" בבית ויצו בתל אביב. ד"ר קרני קרינגל, סוציולוגית וחוקרת תהליכי חברה, סביבה ומגדר, הציגה בכנס כיצד משבר האקלים מעמיק את אי-השוויון המגדרי ומגביר את האלימות נגד נשים: "מחקרים מצביעים על עלייה של 50% באלימות מגדרית בעקבות אסונות טבע ומצבי חירום אקלימיים, עם עדויות מדאיגות ממדינות שונות – מספרד, שם נרשמה עלייה ברצח נשים אחרי גלי חום, ועד מוזמביק, שם נשים נאלצו להחליף מין במזון לאחר אסון טבע".
קריגל הדגישה כי ההתמודדות עם משבר האקלים אינה ניטרלית מגדרית – נשים נפגעות יותר, בין אם בשל פגיעוּת כלכלית ובין אם בשל מנגנוני אלימות גוברים.
לדבריה, "על התנועה הסביבתית והפמיניסטית לפעול יחד כדי להבטיח שההיערכות למשבר האקלים תשלב גם פתרונות למניעת אלימות ולחיזוק מעמדן של נשים. זה לא קיים רק במגינות מתפתחות אלא גם במדינות המערב, למשל ישנם דיווחים מניו-אורלינס המעידים כי אחרי סופת ההוריקן קתרינה חלה עלייה בתלונות על אלימות פיזית ומינית. הדבר היה קשור לשהייה של רבים שביתם חרב במקלטי מחסה. המאבק להצלת כדור הארץ חייב לכלול גם את המאבק למען שיפור חייהן של הנשים החיות בו".
