לאחרונה דווח בתקשורת שסוכן הדוגמניות שי אביטל יפתח שוב סוכנות דוגמנות בישראל. הדבר אפשרי חוקית, אך במישור הציבורי חובה שנתנגד לחזרתו לתעשייה הזו. האם הגיוני שאדם שהורשע בעבירות פוגעניות יוכל לחזור לתחום שבו ביצע את העבירות?
נגד אביטל הוגשו תלונות רבות על הטרדות ומעשים מיניים. בעקבות עסקת טיעון מקילה הוא הורשע בעבירות אחרות (תקיפה ואספקת סם), ועדיין, העדויות מהדהדות והרקע המוסרי של האיש נשאר מוכתם. 26 נשים הגישו תלונות – מהן שתיים נכללו בכתב האישום – וחלקן טענו כי נפגעו בעת שהיו קטינות. כחברה, אסור לנו לשכוח או לסלוח רק בגלל שנחתם הסדר טיעון ובגלל שעל חלק מהעבירות חלה התיישנות. היעדר הרשעה אינו היעדר אחריות מוסרית.
תחום הדוגמנות מושך אליו נערות רבות, חלקן קטינות. מתקיים בו חוסר סימטריה מובנה בין הדוגמנית (צעירה, חסרת ניסיון, תלויה בפרנסה ובחשיפה) ובין הסוכן (בעל כוח והשפעה בתעשייה). בהתחשב באופי קשרי העבודה, בעייתי מאוד שאדם עם עבר כשל אביטל ישוב וינהל גוף כסוכנות דוגמנות. עמדה חברתית רצויה תקבע שאדם שנחשד בהתנהלות בעייתית מול צעירות לא יכול להחזיק שוב בעמדת סמכות מולן.
שובו של אביטל לעיסוקו הקודם מאותת לכולנו שאפשר לחזור במצב כזה לתפקידי השפעה בלי שיקום ופיקוח ובלי לקיחת אחריות מוסרית. הדבר גם עלול לייאש ולמנוע מנערות ומנשים להגיש תלונות מוצדקות בעתיד. ציבורית חשוב להבהיר: לא כל מי שסיים לרצות עונש זכאי לחזור לאותה משבצת של כוח והשפעה. לא כל "קאמבק" הוא לגיטימי.
אז מה על החברה לעשות? להביע עמדה ציבורית ברורה: דוגמניות ומובילי דעת קהל צריכים להתבטא נגד ניסיון החזרה של דמות כזו לתחום; לקדם חקיקה: קיום פיקוח רגולטורי בתחום סוכנויות הדוגמנות, ליווי הורים חובה בפגישות בין סוכנים לקטינים, יצירת קוד אתי מחייב; לעודד שיח על גבולות וכוח בתעשייה, בעיקר מול צעירות שפונות לעולם הזה עם הרבה חלומות ושאיפות, אך בלי ידע והגנה.
והחשוב מכל: נדרשת עבודה חינוכית, ערכית ומתמשכת עם ילדים ובני נוער שמתפעלים מעולם הזוהר והדוגמנות. לא, חלילה, זלזול בתופעה, אלא הדגשה שעולם הידוענים והמפורסמים אינו חזות הכל.
פרשת שי אביטל מדגישה שחשוב לפעול לא רק בהיבט המשפטי, אלא להציב עמדה ציבורית שלפיה זוהר, פרסום וכוח אינם מחליפים ערכים של כבוד, מוסר ואחריות.
הכותבת הייתה יו"ר "אמונה" – תנועת נשים דתיות ציוניות
