"חמישה דברים אירעו לאבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל". כך מונה התלמוד את האסונות שפקדו את עמנו ביום י"ז בתמוז.
מבין כל האירועים הקשים הללו, בולטת במיוחד הבקעת החומה של ירושלים. קשה שלא לתהות – הרי יש לנו כבר את יום תשעה באב, שבו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש עצמו. מדוע שנצום על השלבים שקדמו לחורבן? האם לא די לנו בצום תשעה באב שכולל את הכל?
התשובה טמונה בהבנת המשמעות העמוקה של החומה והבקעתה. החומה, ובייחוד בעת העתיקה, הייתה קו ההגנה האחרון והמשמעותי ביותר של העיר. קו המגן על תושביה, על קודשיה ועל ערכיה. ברגע שהחומה נפרצת – נסללת הדרך לחורבן. הפריצה היא נקודת האל-חזור, הרגע שבו נחרץ הגורל.
חכמינו לימדונו שלא די לזכור את החורבן עצמו. עלינו לזכור גם את הרגע שבו נפרצו קווי ההגנה, את השלב שבו איבדנו את היכולת להגן על עצמנו. שכן רק אם נבין כיצד נפרצו החומות, אולי נדע כיצד למנוע את המתקפה הבאה.
קשה לקרוא את הדברים ההיסטוריים הללו ולא לחשוב על משמעויותיהם לימינו. אנו, למודי פריצת חומות ההגנה הביטחוניות שנפרצו בשמחת תורה תשפ"ג, חווינו על בשרנו את השבר הנורא שנגרם ברגע שקו ההגנה נפרץ. אך מן התקופה הזו למדנו דבר נוסף ואף חשוב יותר: חומות ההגנה הלאומיות שלנו אינן מורכבות אך ורק מלבנים, מגדרות או מטכנולוגיה. קווי ההגנה שלנו הם גם קווים של מוסר ושל רוח, והם מקיפים אותנו ומגוננים עלינו מפני חורבן.
חומת החסד, חומת הערבות ההדדית, חומת התקווה – כל אלה ועוד רבות אחרות מבטיחות את סוד קיומנו כאומה, אך החשובה שמבין החומות הללו היא חומת האחווה בינינו. האופן שבו אנו מדברים זה עם זה, האופן שבו אנו מנהלים מחלוקות, האופן שבו אנו מביעים דעות שונות. כאשר השיח שלנו בנוי על כבוד הדדי, על אהבת חינם ועל הנאמנות לאמת – הוא מהווה חומה בצורה המגנה עלינו. אך כאשר, חלילה, השיח הופך להיות שיח של זלזול, של העמדת הזולת באור רע, של שמירה על כבוד אישי במקום חיפוש אחר האמת – אזי עלולה להיפרץ החומה.
בתקופת בית המקדש השני היו בעמנו צודקים רבים. כל כת וכל פלג היו בטוחים שהם מחזיקים בדרך הנכונה. אך חוסר התקשורת הראויה, חוסר הכבוד ההדדי ושנאת החינם פוררו אותנו מבפנים. החומה נפרצה לא על ידי האויב מבחוץ, אלא על ידי הפגמים שבתוכנו.
היום, בתקופה מורכבת זו, אנו נדרשים ללמוד מחדש את אמנות המחלוקת לשם שמיים. איך ליצור שיח של אנשי אמת ושל אנשי שלום. איך לשמור על האמונות שלנו ועל הערכים שלנו מבלי לפגוע בכבודו של הזולת. איך להביע מחלוקת מתוך אהבה ולא מתוך שנאה.
הכותל שלנו, שריד בית מקדשנו, שצורתו כחומה ומהותו – תפילה ואחדות, הוא תזכורת לכך שהחומות של עם ישראל הן חומות של אמונה, של אחדות ואהבת חינם. הוא מזכיר לנו שגדולתו של עם לא נמדדת בעובי חומותיו אלא בעוצמת הרוח המאחדת אותו.
ביום צום זה, נתפלל שנזכה לחזק את החומות האמיתיות שלנו – חומות הלב והנפש. שנדע לשמור על השיח הראוי בינינו, ושנזכה לבנות מחדש, בידיים נקיות ובלבבות טהורים, את בית המקדש במהרה בימינו. "על שלושה דברים העולם עומד – על האמת, על הדין ועל השלום". רק כששלושתם יחד – יכול העולם לעמוד איתן.
