ארבל יהוד, שחזרה מהשבי בעזה לפני חצי שנה, מתארת בסרטון את המורכבות של השחרור בעוד חברה נותר מאחור, ומבקרת את המשך הלחימה. "אני קמה כל בוקר לידיעה על עוד לוחם שנפל, ועל עוד לוחמים שאיבדנו. ואני כל פעם תופסת הראש ולא מצליחה להבין איך", היא אומרת בסרטון.
יהוד מתארת את הרגעים הקשים של השחרור עצמו ואת הדילמות שליוו אותה: "לגבי השחרור שלי, בגלל שזאת הייתה סיטואציה די ארוכה ומתמשכת – לא ידעתי אם זה יתפוצץ לא יתפוצץ. מהרגע שנכנסה העסקה, כל הזמן מה שהעסיק אותי זה העניין הזה שאני ברשימה והוא לא". היא מתארת את רגעי השחרור עצמם: "ברגע של השחרור עצמו התחושות עוד יותר התעצמו על זה שאני משאירה מאחור ועל זה שאני ממש מקווה שהוא לא רואה אותי יוצאת. לא רציתי שיהיה לו עוד יותר קשה ויזואלית לראות אותי יוצאת ולדעת שהוא נשאר. כשעברתי את הגבול חשבתי מה זה בשבילו, שאני משאירה אותו מאחור".
החטופה לשעבר חושפת את ההשלכות הקשות של התפוצצות משא ומתן על החטופים הנותרים: "כל הזמן אני מנסה לדמיין מה עובר עליהם כשמתפוצצת עסקה. ואני משווה את זה למה שאני חוויתי כשהתפוצצה עסקה הראשונה ב-2023. אם אני הרגשתי את תחושת הפקרה וההזנחה וההשארה מאחור ואולי שוכחים אני לא יכולה לדמיין, מה עובר עליהם עכשיו להיות בהפסקת אש חודשיים ולחזור ללחימה ולשמוע את ההפצצות על הראש שלהם. זה פשוט פי מיליון מהתחושה שאני הרגשתי אז".
יהוד מתארת את השינוי לרעה בתנאי החטופים כשמשא ומתן קורס: "ברגע שמתפוצץ משא ומתן היחס אוטומטית משתנה. התנאים משתנים לרעה ברגע שיש איזושהי תחושה שהצבא קרוב אליהם. שהם מרגישים שיש עניין של חילוץ. שם זה רגעים מבעיתים. שם זה רגעים שאנחנו עם נשקים דרוכים עלינו. זה יכול להיות התעללויות. זה יכול להיות טרור פסיכולוגי".
בביקורת על המצב הנוכחי, יהוד תוהה על היעילות של האסטרטגיה הצבאית: "אני רוצה להגיד למי שכן יכול לעשות ולמי שכן יכול במרחק החלטה לסיים את הדבר הזה, לעשות צעד אמיץ, לפעול. הרי לחץ צבאי לא מוציא אותם. המיטוט של הבכירים בוצע והלכבוש עוד ועוד ועוד שטח על הראשים של החטופים שלנו, אני לא מצליחה להבין בעבור מה".
היא מתייחסת למציאות הישראלית החדשה שהיא חווה מאז שחרורה: "כשחזרתי שאנשים מדברים על הותר לפרסום ולא כל כך הבנתי, כל הסיסמאות האלה של הותר לפרסום, לא כל כך הבנתי, ופתאום אני חיה את המציאות שאנשים חיים פה שנתיים, שאשכרה כל בוקר אנחנו פותחים עם הותר לפרסום, אבל בעבור מה? איזה תכלית יש לזה?".
יהוד מפנה קריאה למקבלי ההחלטות: "אני דורשת מאלה שכן יכולים לעשות ושהידיים שלהם לא כבולות, לעשות צעד אמיץ לסיים עם זה, להחזיר אותם, להחזיר את החיילים הביתה. להחזיר לנו את האופציה להשתקם, אופציה לנסות לחזור לחיים שאף פעם לא יהיו יותר".
למרות שעברה חצי שנה מאז שחרורה, יהוד מספרת שהיא מקדישה את כל כוחותיה למאבק להחזרת החטופים ומוותרת על השיקום האישי: "קשה לי לתאר איך זה עובר עליי, זה פשוט אירוע שלא נגמר, הימים והלילות נראים אותו דבר. חזרתי מאוד חדורת מטרה, מהרגע שעברתי את ההגבול בכיסופים. אני באופן אישי לא מתעסקת בשיקום שלי, אני יודעת שזה יחליש אותי שזה יסיט אותי מהמאבק, ולכן אני כל כולי רק בזה".
