לישראל מוצעת כיום הזדמנות נדירה לשנות באופן קוטבי את מעמדה ואת דימויה בעולם. ואין צורך להסביר למה הדבר חשוב לחיינו כאן היום, לחברה, לכלכלה וגם לביטחון. אין אנו עם לבדד ישכון. זה היה נכון בתקופת בלעם וחמורו. לא היום.
חלק גדול בעולם מכיר בצדקת המתקפה שלנו באיראן. חלק מהעולם אפילו מתבייש שהוא לא נטל חלק במתקפה זו, כמו שאמר קנצלר גרמניה, “ישראל עושה עבור כולנו את העבודה המלוכלכת”. והעולם כולו, אויבים או שונאים, אינו יכול שלא להתפעל מהנחישות ומהאומץ של מדינה קטנה כישראל התוקפת מדינת ענק כאיראן. הנער העברי דוד שלח את אבן הקלע שלו אל מצח גוליית האיראני.
זו יכולה הייתה להיות שעתנו היפה. אנחנו יצרנו אותה. אבל מה אנו עושים? מתפלשים שוב בבוץ הספוג בדם של רצועת עזה. ההזדמנות החריגה לשינוי מעמדה של ישראל בעולם תרד לטמיון אם לא נפסיק את מלחמת עזה. טוב נעשה אם נשתחרר מעט מתחושת הצדק המוחלט המעוורת אותנו ונפקח עיניים. לא כל מי שמבקר אותנו על המשך המלחמה בעזה הוא אנטישמי. על פי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני, למעלה מ־50 אלף בני אדם נהרגו עד היום ברצועה. גם אם הם מגזימים, הקטל רחב ממדים.
הרמטכ”ל החדש אייל זמיר מרשים בעמדותיו ובאישיותו. הוא נרתם, בהוראת הדרג המדיני, לניהול המלחמה ברצועה. זמיר חייב לעשות זאת, אך הוא טועה בהגדרת מטרות המלחמה שם. על המלחמה באיראן הוא אמר כי “ההיסטוריה לא תסלח לנו אם לא נפעל כעת להגן על קיומו של העם היהודי במדינת ישראל”. הוא צודק. וברוח זו אוסיף: ההיסטוריה לא תסלח לנו אם לא נעצור עכשיו את המלחמה בעזה ולא ננהל משא ומתן לשחרור החטופים כולם בפעימה אחת. אין גם וגם. אין גם שחרור החטופים כולם וגם חיסול חמאס, ואנחנו יודעים זאת. בבחירה בין להשמיד לחלוטין את חמאס ובין שחרור כל החטופים בדחיפות האפשרית, האפשרות השנייה עדיפה. זה הכרחי לא רק על מנת שנחזק את מעמדנו בעולם, אלא גם על מנת שנחזק את עצמנו פנימה. ההתנהלות הנבזית של הממשלה כלפי החטופים ומשפחותיהם, המובילה גם להרחבת מעגל השכול בישראל, חייבת להסתיים.
עכשיו צריך להפסיק את המלחמה בעזה. עכשיו צריך להפסיק את הקרבת חייהם של עוד ועוד חיילים צעירים. עכשיו יש להתחיל לנהל משא ומתן, לא תחת אש, לסיום המלחמה ולשחרור מלא של כל החטופים. ועכשיו אנחנו צריכים להציע סיוע של טיפול רפואי לילדים הפלסטינים בעזה שנפצעו בקרבות ולהגביר את הסיוע ההומניטרי.
על אף ההצלחה המרשימה מאוד של חיל האוויר באיראן, אסור לנו להסתחרר. אנחנו חייבים לשמור על איזונים. ישראל היא מדינה קטנה. היא מעצמה אזורית בזכות חיל האוויר. על המפה ישראל נראית כמדינה קרועה עם גבולות מגוחכים. יש בה פחות משמונה מיליון יהודים. בעולם המוסלמי יש כשני מיליארד איש.
ולשר הביטחון שלנו אנסה לתת עצה צנועה, למקרה שהוא מעוניין לבצע את תפקידו באחריות: למרות העובדה שיש לנו חיל אוויר חזק, אתה אינך מנהל את העולם. הפסק לנזוף במנהיגי מדינות כארדואן. זה לא תפקידך. הפסק להצהיר לאיזה ראש מדינה אין זכות לחיות. גם זה לא תפקידך. התמקד בחוסנו של העורף. הלא הוא חלק בלתי נפרד מהמערכה. אם אתה חייב לשחרר הודעות לתקשורת, הסבר למה היינו מוכרחים להשמיד את הגרעין ואת מערכת הטילים הבליסטיים של איראן. ההתנשאות על גלים של התרוממות רוח קרבית והתלהמות יתר אינה תורמת לביטחוננו דבר.
איראן ורצועת עזה חשוקות זו בזו. זוהי חזית אחת, שיש להבינה בראיית רוחב נכונה, מה שממשלת ישראל אינה עושה. אם לא נדע לנצל את גודל השעה, נפסיד ברצועת עזה את מה שהשגנו באיראן.
בסל האינטרסים שלנו צריך להניח את כל האינטרסים ולתת משקל נכון לכל אחד מהם. חיסול חמאס כיום, לאחר 20 חודשי מלחמה, אינו אינטרס הגובר על כלל האינטרסים האחרים. הפסקת המלחמה בעזה תוליד לישראל יותר תועלת מהמשכה.
