לאחר עשרות שנים של השקעות עצומות בבניית "ציר הרשע", מתמודדת איראן עם המשבר החריף ביותר ברשת השלוחים שלה. הרשת שכללה קבוצות חמושות בלבנון, פלסטין, עיראק ותימן, נבנתה במטרה ליצור חזית מאוחדת נגד ישראל ולהשיג השפעה איראנית נרחבת באזור. מקורות מעורים חושפים לעיתון הסעודי "אילאף", כי התמיכה הכספית והלוגיסטית מטהרן לקבוצות החמושות ירדה באופן משמעותי, והשלוחים מוצאים עצמם נטושים בשעת מבחן. המשבר הנוכחי מסמן נקודת מפנה דרמטית באסטרטגיה האיראנית במזרח התיכון.
חיזבאללה: מפנינת הכתר לארגון בודד
ארגון הטרור חיזבאללה בלבנון, שנחשב במשך שנים לפנינה בכתר האסטרטגיה האיראנית, חווה זעזוע קשה. במהלך המלחמה האחרונה בין ישראל לחמאס, הארגון ספג אבדות כבדות בשורות מנהיגיו ובתשתית שלו, אך קיבל מטהרן רק הודעות תקשורתיות חלולות. מקורות קרובים לארגון מגלים כי הלוחמים נותרו להתמודד עם גורלם לבדם, מה שהוביל לירידה דרמטית ביכולת ההשפעה של הארגון.
במהלך מקביל, חיסול האחראי על העברת הכספים לחיזבאללה בתוך איראן דחף את הארגון לחפש מקורות מימון חלופיים – סימן ברור לקריסת האמון בין הצדדים.
השלוחים האחרים: נטישה בשרשרת
המיליציות העיראקיות הנאמנות לאיראן הפסיקו במהירות את פעילותן נגד ישראל, בשל לחצים מממשלת עיראק וסירוב פנימי להמשיך בלחימה עבור טהרן. בתימן, החות'ים ממשיכים במתקפותיהם אך מוצאים עצמם מתמודדים עם תקיפות ישראליות ואמריקאיות ללא גיבוי איראני.
ברצועת עזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי נותרו כמעט מבודדים לחלוטין, כאשר הסיוע האיראני פחת משמעותית והם נאלצו להסתפק בהבטחות תקשורתיות בלבד.
המפסיד הגדול: העם האיראני
בעוד איראן השקיעה כמעט 500 מיליארד דולר בעשרים השנים האחרונות על מימון רשת השלוחים, האזרחים האיראניים סובלים ממשברים כלכליים חונקים. הפסקות חוזרות בחשמל ומים, עלייה חדה במחירי תרופות וסחורות בסיסיות, ותשתית קורסת – כל אלה בעוד משאבי המדינה הולכים לתמיכה במלחמות חיצוניות שלא השיגו הישגים מוחשיים.
מקורות איראניים מעורים מצביעים על כך שהכספים שהושקעו בחו"ל יכלו לפתור את בעיות התשתית הקריטיות בבית, אך העדיפויות הפוליטיות של המשטר קבעו אחרת.
סופו של עידן
היום, ציר ההתנגדות שהמשטר האיראני השקיע בו הון עצום עומד על סף קריסה. לקבוצות החמושות אין עוד את היכולת או הרצון להילחם בשם טהרן, בעוד איראן עצמה מגלה חוסר יכולת להגן על שלוחיה או לספק להם תמיכה ממשית. המשבר הנוכחי מסמל לא רק כישלון אסטרטגי, אלא גם התמוטטות של חזון גיאופוליטי שעלה לעם האיראני במחיר כבד מאוד.
