אני אמא לשניים, ילדה בת עשר וילד בן שבע, שמאז תחילת החופש הגדול מבלים זמן רב מול המסך. הם נמצאים בקייטנות עד השעה 13:00 ואז מגיעים הביתה, כשהסלולרי שלהם נמצא בלב העניינים. הם מבלים שעות על גבי שעות ביוטיוב ובטיקטוק. הבת הבכורה עושה עוד דברים, ויש לה כל מיני עיסוקים בחופש, אבל אני מרגישה שבני הקטן, בן השבע, פשוט מאבד את זה אחרי יותר מדי שעות מסך. אני לא בטוחה שהוא מכור, אבל הוא כאילו משתגע אחרי השהייה הממושכת מול המסך, ואני מאוד מודאגת מההתנהגות שלו. מה לדעתך עליי לעשות כדי לצמצם את השימוש של הילדים בסלולר ובמסכים אחרים בבית?
“בתחילה חשוב לי להדגיש שזה מה שממציאי הטלפונים, התוכנות והאפליקציות השונות רוצים שיקרה. הם רוצים אותנו ‘לכודים’ במסכים – מגדול ועד קטן. זוהי כלכלת הקשב. כשאני שואלת משתתפים בהרצאות שאני עורכת מהי הכלכלה הכי רווחית בעולם, אנשים מדברים על בנקים, נדל”ן או נפט, אבל הכלכלה הכי רווחית היא כלכלת הקשב – למשוך את תשומת הלב שלנו ולגרום לנו להיות עמוק בתוך המסכים. יש ילדים, לא כולם, שיותר מדי מזה מחרפן אותם. העיסוק בטלפון הסלולרי – התחרות, המשחקים, ההרפתקאות – הוא על ‘כן השגתי’ או ‘לא השגתי’.
"כל מה שאנחנו עושים שם, בסלולר, עובד על הביולוגיה של המוח. המוח מפריש המון דופמין כשעובדים הרבה עם הטלפון הנייד. אנחנו רגילים להפרשת דופמין, אבל כאן זה קורה באינטנסיביות שהמוח מתקשה להתמודד איתה. ברגע שלוקחים לו את המסך, זו נפילה, ממש כמו קריז. לא מזמן שוחחתי עם מישהי בנושא הורות. דיברנו על מה שעשינו כשלא היו טלפונים, והתשובה היא שהיינו עם הילדים והעסקנו אותם. אני לקחתי את ילדיי איתי למטבח, ישבנו יחד על השטיח ופתחנו משחקי קופסא, לימדתי אותם לקפל כביסה.
"את צריכה להגיד לבן ‘אני הולכת למטבח לאפות עוגה, וטלפון לא יהיה פה. אני פה מחכה לך, לרגע שתרצה לבוא איתי’. בינתיים את יכולה לאפות את העוגה, והוא לא יגיע, אבל טלפון הוא לא קיבל. את יכולה לשבת עם בתך בת העשר לשחק באיזה משחק קופסה ולהזמין אותו להצטרף, אבל בינתיים שלא יהיה עם הטלפון. את גם יכולה להחליט שאת מלמדת אותם לשחק רמי, ואם הוא ירצה, הוא יצטרף.
“קחי אוויר, אורך רוח, ותמתיני. יש ילדים שיודעים להיות מרוכזים, ויש כאלה שצריכים שיעסיקו אותם. אל תרימי ידיים. זה ממש טוב שלפעמים תצאו למפגשים משפחתיים ושהילדים ישאירו את המכשירים הסלולריים בבית. גם אם הילד יגיד שהוא לא רוצה – תבהירי לו שזה בסדר שהוא לא רוצה, אבל זה לא אומר שאת תפסיקי להציע לו אופציות חלופיות לשימוש בסלולר.
"חשוב לזכור שהאזור של השעמום במוח קרוב מאוד לאזור של היצירתיות. משמע, אנחנו יצירתיים יותר כשאנחנו משתעממים. כשהמוח פנוי וריק, לא חושב על כלום, עולים רעיונות. הילדים היום, בגלל הטלפונים, מאבדים את היכולת להשתעמם. את החיץ בינו לבין הטלפון שלו ואת צריכה לעשות את זה ברגישות, עם המון אהבה וחמלה – אבל בתקיפות. מובן שלא בתוקפנות, אבל עדיין להיות בתפקיד הזה עבורו. תגידי לו שבחופש את מסכימה לכמה שעות ביום בלבד, ולכן יהיו מצבים שהוא ירצה את הטלפון ולא יקבל. את יכולה להחליט, לדוגמה, שבחופש את נותנת לו שלוש שעות ביום, והוא יכול לבחור איך לחלק את הזמן – אבל את לא מסכימה שהוא יהיה עם הטלפון שלוש שעות ברציפות. נסו להגיע יחד לעמק השווה.
"חשוב מאוד: אל תתרפסי, אל תתנצלי, פשוט תזמיני אותו להיות איתכם כשהוא בלי הטלפון. למשל, ‘מאמי, פתחנו שקית תפוצ’יפס, בוא’, ‘מאמי אנחנו יורדים למטה, אתה מוזמן’, ‘מאמי, אנחנו מכינים יחד עוגיות במטבח, אתה בא?’ רק ככה לומדים – בלי לדבר אל ליבו ובלי שיחות ארוכות ומיותרת. הילד כועס? בסדר, מותר לו. הוא לכוד, הוא רוצה, אבל הוא לא יקבל. תגידי לו שיש לך אפשרויות רבות בשבילו. נכון שהוא יתעצבן, אבל בכל פעם שאת מעצבנת אותו סימן שאת עושה משהו ממש טוב”.
