בשיטת העבודה של בנימין נתניהו אין מקריות. גם כשהמהלך נראה כאילו התרחש בן לילה – מאחוריו לעיתים קרובות מסתתרת מערכת שיקולים סבוכה, שמתנהלת פחות במגרש של אידאולוגיה, ויותר בפן המעשי, בזירת התדמיות, קמפיינים ודינמיקה ציבורית. כך גם במקרה של הסיבוב האחרון סביב מינוי יו"ר ועדת חוץ וביטחון.
היום, אחרי יממה של מתחים, מסרים סותרים והדלפות מכוונות, ראש הממשלה קיבל החלטה. לא חנוך מילביצקי – האיש החזק בשטח ליכודי עם להט לא מבוטל – ימונה לתפקיד. את ההחלטה הזו לא שמע הציבור בהצהרה ברורה. במקום זאת, נתניהו נקט בגישת ה"שגר ושכח": הוא בירך את מילביצקי על מינויו ליו"ר ועדת הכספים הזמני – מינוי מכובד, אבל רחוק מהחזית הסופר-רגישה שמביאה עמה ראשות ועדת חוץ וביטחון לאור המשימה המרכזית : קידום חוק הגיוס.
ההודעה האמיתית הסתתרה בין השורות. הסבירות הגבוהה היא שבעוד שעות ספורות, ח"כ בועז ביסמוט ייבחר לתפקיד הנחשק בתמיכת רוב חברי הליכוד – עם גיבוי שקט, אך מוחשי, מצד נתניהו. מי שמכיר את נתניהו יודע – כך הוא פועל תמיד כשהוא מתבקש לבחור בין מועמדים בתוך המחנה. הוא שומר מרחק פומבי מהקרב, בוחן את הרוח הנושבת בציבור ובשטח – ואז מכריע, לא פעם באלגנטיות שהופכת את התמרון הפוליטי לאמנות של ממש.
הפעם, מה שהטה את הכף לא היה כוחו של מילביצקי בקרב השטח הליכודי, אלא ההפך – המשקעים שצברו פרשיות קטנות אך צורמות: דיווחים על צעקות כלפי אנשי צבא, התבטאויות שנתפסו כמקוממות, ובעיקר התחושה שבחירה בו לתפקיד כה רגיש תיראה רע ציבורית.
בעידן שבו כל דיון בוועדת חוץ וביטחון משודר , מוקלט ומתורגם לסאונד־בייטס בטוויטר, נראה שבלשכת ראש הממשלה לא היו מוכנים לקחת את הסיכון. שלא לדבר על העבודה השקטה והעיקרית – מול החרדים, מול המתנגדים ומול היעוץ המשפטי.
מילביצקי נחשב לנחוש, לעיתים עד כדי תוקפנות. אבל זהו בדיוק קו הגבול שנתניהו ביקש לא לחצות. את חוק הגיוס – משימה לא פשוטה גם בתנאים פוליטיים רגילים – צריך להעביר בעדינות של סכין מנתחים. עם שקט תעשייתי בצד החרדי, ובמקביל מול הציבור הכללי והביקורת הצפויה מכל מיני כיוונים.
כאן נכנס ביסמוט לתמונה. לשעבר עורך "ישראל היום", פרשן מדיני, פאנליסט רהוט וכיום – חבר כנסת בולט עם ותק לא גדול אך נוכחות תקשורתית מרשימה. נתניהו מעריך את יכולותיו של ביסמוט הן בזירה הציבורית – שם הוא ניחן ב"סטייל צרפתי" של דיפלומטיה תקשורתית – והן בזירה הפוליטית, שבה הוא נחשב לבעל אינסטינקטים חדים.
ההשוואה למילביצקי ברורה: שניהם יודעים להסביר, אבל בעוד שמילביצקי נוטה להקצין, ביסמוט יודע לאזן. הוא מסוגל להעביר מסרים בנחישות אך בלי להבעיר את השטח, וזה בדיוק מה שנתניהו מחפש לקראת הקרב הבא על חוק הגיוס.
