טילמן, שעסוק כעת במשחקי ההכרעה של עירוני אילת במסגרת הליגה הלאומית, משדר החוצה לא רק טעימות במבה וביסלי, אלא גם פינה משעשעת של מילה עברית אחת ביום ("תרמיל" רנדומלי למדי, למשל, "להתראות" יומיומי ושימושי יותר, "אח שלי" מתבקש או "שבת שלום"), המלצות על מקומות סודיים בעיר הנמל הדרומית, ותיעוד של ארוחות שישי ועליות לתל אביב.
בניגוד לדמויות מקבילות רבות, הוא לא חושש להביע דעה ומשדר לעוקביו את ישראל היפה – על נופיה, על מאכליה ועל אנשיה – על אפם וחמתם של משמיציה. הדיאלוג הזה, כמובן, משתמש בכוח הגדול ביותר שלו, שהוא אובייקטיביות נטולת פשרות, ונון-שאלאנט כובש. אי אפשר להסביר אחרת מישהו שמקשיב לגולשים תבוניים ששולחים אותו לקנות ביסלי גריל, או שתוהים מה נסגר איתו לאחר פיאסקו הבמבה.
אם אני משרד החוץ, או אפילו מנהל פס הייצור במפעל אסם, אני פונה אליו כבר שלשום ומנסה לגייס אותו. אם אני טילמן, אני פשוט ממשיך בשלי. ככה הכי טוב.
