מינוי בועז ביסמוט מאפשר הצצה פסאודו־פסיכולוגית לאחת מהפינות האפלות של הרוע המוחלט באישיותו של בנימין נתניהו. הצצה שנועדה לענות על השאלה מדוע הוא מתעקש לקרצף את תחתית העביט כדי למנות את "אנשיו".
בהליך המינוי היינו עדים לפרישת רשת קורי תככים בגרוש, אחת מני רבות, של עכביש טרנטולה ארסי מזן נתניהו. המלכודת נועדה לעקוץ עסקן אחד (יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון) כדי לפנות מקום לעסקן אחר (ביסמוט, שחינו הוא חנחון עילג). זו לא הייתה הצרחה, זו הייתה הסרחה.
כל יו"ר ועד בית בישראל היה גאה להפעיל תעלול מעין זה כדי לבלום דייר בעייתי שעושה שימוש במרחב הציבורי המשותף שלא באישורו וטובתו של בעל הבית ששוכן באולימפוס הפנטהאוזי, וכולם תלויים במצב רוחו ותעתועי נפשו. התהייה היא מדוע הוא מתעקש למנות ארחי פרחי להיות שריו, פמלייתו ופקידיו הבכירים. יש טוענים שזו דרישה לנאמנות אישית תחת עינה הבוחנת כליות ולב של "רעייתי". זה החלק הפחות חשוב בעיניו של בעלה. ממילא מי שמצייץ פסיק לא מוסכם – מוחשד, מואשם ודינו נגזר החוצה.
חנופה מסייעת, אלא שלא היא הסיבה לבחור את מלקטי הפירורים תחת שולחנו. הוא עצמו, נתניהו, חנפן ברמות מביכות ויודע שהמלקקים של היום עשויים להיות המלקים של מחר. בכותל המערבי הוא נשא תפילה מיוחדת לשלומו של דונלד טראמפ: "הנותן תשועה למלכים וממשלה ומלכותו מלכות כל העולמים, הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יברך וישמור וינצור ויעזור, וירומם ויגדל, וינשא למעלה את נשיא ארה"ב, מר דונלד ג'ון בן מרי אן, בעבור שלקח על עצמו לגרש את הרוע והחושך מהעולם".
מביך? מעורר קבס? לא את מי שתלוי על בלימה במצב רוחו של בנה של מרי אן. טראמפ של היום מדורדר קוגניטיבית (מלמולים משונים בתשובה לשאלות) וציבורית (פרשת ג'פרי אפשטיין), וזקוק לכל פירור של הערצה כדי להתעלם משלל אירועים מביכים שמעופפים סביבו כעורבים מבשרי רע. לכאורה הוא ונתניהו הם שני דיקטטורים בהתהוות התקועים בסד דומה שאמור להפעיל אותם באורח דומה, אלא שבענייני מינויים הם שונים לחלוטין. טראמפ דורש נאמנות אישית שתחלץ אותו מכל בור שהוא נופל בו, והוא לא מפסיק ליפול. הוא מספיק נפוח ועף על עצמו כמו צפלין שמיטלטל באוויר ללא כיוון, מכדי שיעשה חשבון של נראוּת או של תוצאות מעשיו.
חנופה עובדת עליו, והוא עצמו חנפן לא קטן, והעיקר הוא נאמנות ללא גבול למי שחוצה כל גבול. שביב של חשד בחוסר נאמנות טוטאלי – וטראמפ מעיף את החשוד במחי ציוץ. על הכוונת כיום יו"ר הבנק הפדרלי, בגלל אי־ציות להוריד את הריבית.
מינויים אצל נתניהו הם סיפור אחר לחלוטין. הקריטריון הוא הפער בין אישיותו של נתניהו (כריזמה, אינטליגנציה, רהיטות, השכלה כללית) ובין כל מינוי תורן. ככל שפער האישיות גדול יותר, כך מתעצמת תדמיתו של נתניהו. המועמד נבחר ברגע שבו ברור שהוא אדם עילג, בור וחסר יכולת ניהולית. הג'וב שלו הוא להציג את הפער בין המנהיג לבין שריו ושאר מינויים בכירים מסוגו. ככל שהפער בינו לבין סריסיו גדול יותר – כך מיתמר ראש הממשלה מעל סביבתו הקרובה כמו היה יחיד בדורו. כל אדם שנחשף לפער הזה, ימין או שמאל, הוא אדם שמעניק לנתניהו באורח בלתי מודע נקודות קרדיט.
השאלה היא אם אצל נתניהו מדובר באינסטינקט טבעי שאומר: לא רוצה שיהיו לידי חוכמולוגים עם בריטון – או בחשיבה והחלטה קרות ומודעות. בעצם זה ממש לא משנה. התוצאה היא תפקוד לקוי עד לא קיים בכל משרדי הממשלה, כאשר המדינה מנוהלת על ידי גמדי הגינה הפרטית שהפכו את השירות הציבורי לשירות הפרטי של המנהיג ולטובת הציבור שלהם.
גבנון נסבל
על פניו, ההמלצה הטובה ביותר כדי לקבל תיק בליכוד היא תיק במשטרה. גנבת? מעלת? אנסת לכאורה? Welcome to the club. יש לנו אפילו קומבינציה זוגית של משחדים ומשוחדים, והכי חשוב שתהיה לנבחר תעודת סירוס, לא חשוב אם כימי או ביולוגי. משתם טקס המינוי והשר המעושר אוחז בקרנות המזבח וחולב אותן, מגיע השלב השני של הבחירה באפסים. העיקרון של נתניהו הוא: אני מספר אחת, והיתר שמאחוריי הם המון אפסים שעושים מספר ענק, שהוא השווי שלי ושלי בלבד.
הבעיה של דיקטטורות היא שניהולן חורק עד שעולה שוועה ציבורית, ואז הכל מתנקז ל"לשכה". לכאורה נתניהו אחראי, אלא שאף פעם זה לא הבייבי שלו וזה לא הביבי שלנו. שריו משמשים כסופגי הריקושטים עקב מחדליהם, ואחריותו מתוחמת לפודיום להצלחות. את הכישלונות יספגו האפסים, שמטבע אפסיותם לא היו מסוגלים לנהל את משרדיהם, למעט התקהלות צווחנית של עופות טרף סביב תקציבי גוויית המדינה.
אה… שכחתי את העיקר. הם פועלים בחריצות וביעילות נגד כל מה שבנו האבות המייסדים. המפא"יניקים שהדירו את אבות יהדות המזרח, הקיבוצניקים שלגלגו על תפילת הבוקר של חיילי בני עקיבא ובזו למצוות המשונות של החרדים שייבאו את תרבות העיירות הגלותיות. שם המשחק הוא לדפוק את האליטה, ונתניהו הוא הכלי שלהם. מצידו הוא פיצח את קוד ההפעלה שלהם, כשהבין שלשותפיו אין כל עניין במדינת ישראל דמוקרטית־ליברלית. חרדים חרדים לעצמם, מתנחלים דואגים למדינתם, מזרחים לעלבונם – ואין להם קשר אמיתי למדינה ליברלית ודמוקרטית.
מדינת ישראל שכזו היא גבנון נסבל, אבל גבנון. מתנחלים חונכו להילחם על מדינה בצלמם, כולל פולחני מוות, אדמה וגבורה של גזלנים בחסות צה"ל ומערכת פוליטית טיפשה ועיוורת. מדינה שהיא לא ליכודית לא מעניינת את הליכודניקים. הליכוד זה הבית, ונתניהו הוא בעל הבית ואין בלתו. גם אם אין עצם אחת בגופו שמתכתבת עם האמת והמציאות.
המדקדקים רואים בו חייזר נטול אישיות וחומר למחקר מדעי. כמות ועוצמת הזעזועים והלחצים שמתנפלים עליו בגין מעלליו הפכו אותו למנגנון הישרדות מהלך. כביכול הוא לא פגיע, לא רגיש ואין שום דבר אישי בהתנהלות שלו מול העולם והאנשים סביבו. זו לא סתם גישה אינסטרומנטלית, זו סלקציה בוטה שרואה באנשים סביבו תשובה לשאלה אחת: מה אתה יכול לעשות כדי שאני אשרוד עוד רגע, עוד חודש, עוד שנה, עוד בחירות.
כל שאר רסיסי האינטראקציה עם העולם הם חיקוי של התנהגות אנושית לטובת סרטונים שיוכיחו לעמך שהוא אוכל פלאפל אמיתי ואפילו משלם! הייתם מאמינים? ואולי הוא סתם אדם רגיל ומה שמפעיל אותו הוא הפחד. זה שמשתק כל תכונה אחרת של מי שיודע מה ממתין לו דקה אחרי שהוא ניתק מהעטין.
