
בשלב זה הצטרף לדיון גם אייל נווה מ"אחים לנשק" וניסה להזכיר למתיה שבמרכז של דף המסרים הביביסטי יש אמא שמבקשת את הבן שלה בחזרה. "אנחנו נר לרגליה", אמר. מתיה, איש תקשורת עם ניסיון של עשרות שנים, הגיב ללא נימוק: "ממש לא".
הריב בין השניים התלהט, ומתיה המשיך לתקוף את צנגאוקר: "אם היא דואגת לבן שלה – שלא תשרת את חמאס… ולמה היא תמיד בפרונט?". נווה השיב: "כי היא אמא לביאה". מתיה, בשנינות האופיינית שהוא משוכנע שיש לו, ירה בחזרה: "היא לא אמא לביאה". נווה סיכם את הדיון בלי דרמה מיותרת: "איבדת צלם אנוש".
נותרה רק שאלה אחת: למה להזמין ביביסטים כאלה לאולפן מלכתחילה? הרי אף אחד לא באמת ציפה שאבישי מתיה ייכנס לאולפן, יתיישב מול המצלמות ויודה שהביקורת של עינב צנגאוקר נגד ראש הממשלה מוצדקת. או אפילו שיצליח לנהל דיון ענייני. מתיה נמצא בשליחות. הוא מפיץ את משנתו. לא מקשיב, לא מתלבט, לא מתכוון להשתכנע ובטח שלא מצליח לשכנע.
לא חסרות לו במות להפיץ בהן את הרעל שלו נגד צנגאוקר, שלמרות כל ניסיונות ההכפשה, מייצגת בפשטות את דעת רוב הציבור בישראל: החטופים צריכים להיות בראש סדר העדיפויות, לפני כל יעד צבאי או פוליטי אחר.
כמו במתיחה ההיא, שבה מתקשרים לשאול אם יש מים בברז ועונים: "מה חשבת שייצא, קולה?", גם כאן: אף אחד לא מזמין את אבישי מתיה לאולפן בשביל דיון אמיתי. מזמינים אותו כדי לקבל פיצוץ טלוויזיוני. וואלה, קיבלו.