היית בין הראשונים בארץ שהכניסו למיינסטרים שירה בערבית, דבר שלא מקובל כל כך באותה תקופה. לא חששת מהדרך שבה זה יתקבל?
"היה לי כישרון גם לזה, אני עדיין אוהב את סגנונות המוזיקה הערבית והיוונית. זה פשוט נדבק לי. היה לי אומץ להקליט ולשיר את זה. לא חששתי. ההצלחה הכי גדולה של שיר שלי היתה עם 'לינדה לינדה'. זה נשאר להיט עד היום. אני חייב לשיר אותו בכל הופעה".
אם בתקופת המלחמה הזאת, זמר יוציא לרדיו שיר שכולל שירה בערבית, אתה חושב שיש לו סיכוי להיות מושמע במיינסטרים הרדיופוני?
"אני לא מנכ"ל שידורי ישראל. כל שיר טוב ויפה – יצליח. אל תשכח ש-20 אחוז מהאוכלוסייה בארץ הם ערבים, והם שומעים גם את המזרחית ואת כל מה שאנחנו שרים, ואם אתה עושה להם ג'סטה ושר להם קצת בערבית, הם מבסוטים. אז אולי זה ירכך את בני הדודים שלנו".
בתחילת דרכו, בריאיון לעמוס אורן ב"ידיעות אחרונות" באוקטובר 1983, סיפר חיים על הצלחתו בקרב החברה הערבית. "הרבה מן הקסטות הלכו לשטחים. הערבים התאהבו בשירים שלי – ושרים גם את העבריים. אולי אני הזמר שיביא את הסולחה ואת השלום". אני מזכיר לחיים את האמירה ההיא שלו והוא אומר: "אני רציתי להביא את השלום. אני מקווה שיהיה שלום בארץ עוד בתקופה שאני חי".
ביצעת את "ירוק בעיניים", שיר האליפות הרשמי של מועדון הכדורגל מכבי חיפה, שכתב והלחין עוזי חיטמן. אחת ולתמיד: אתה אוהד את מכבי חיפה או את בני יהודה?
"אני אוהד את בני יהודה, אין מה לעשות. מכבי חיפה קבוצה שנייה".
אתה כמו יהורם גאון, סמל ירושלמי גדול – אבל גר עשרות שנים בעירך, רמת השרון.
"זכיתי בשיר שכתב עוזי חיטמן זיכרונו לברכה, וכמובן שהיה כיף לעבוד איתו. השיחות, הבדיחות. אם הוא היה חי, נראה לי שהייתי שר שירים שלו עוד 30 שנה".
אם מדברים על עוזי חיטמן, שעבדת איתו המון, מה למדת ממנו?
"למדתי ממנו קודם כל להיות בן אדם – ומקצועיות. קיבלתי ממנו מתנה, שזה הטקסטים והלחנים שלו. לכן מאוד כאב לי על מותו כי הוא היה כמו בן משפחה. מאוד אהבתי אותו".
בטקס הדלקת המשואות האחרון "החיו" את חיטמן בעזרת בינה מלאכותית ודמותו שרה לצד מנוחים אחרים – עפרה חזה, שושנה דמארי וג'ו עמר. מה חשבת על זה? היית מוכן ש"יחיו אותך" ככה אחרי מותך בגיל 120, טפו טפו טפו?
צוחק. "לא אחרי גיל 120, אלא אחרי גיל 128! לא ראיתי את הקטע הזה בטקס הדלקת המשואות, אבל זה מגיע לעוזי כי הוא פשוט היה ענק. אם יעשו לי גם דבר כזה, זה מבורך".
