לאחר תשע שנות זוגיות, בן הזוג של היוצר שחף ברגר החל לדבר על ילדים. העלאת הנושא, גם כשחלפו שנתיים וחצי מאז התארסו השניים, תפסה את ברגר בן ה-33 לא מוכן. "כגבר הומו הרגשתי שהנושא דורש ממני חשיבה מעמיקה" הוא אומר.
ההתדיינות עם עצמו וראיונות מקיפים שערך עם אבות בהווה ואבות לעתיד בשאלה הגורלית: "מה זה להיות אבא", קבלו ספויילר, לא הסתיימה בינתיים, בהבאת ילד לעולם, אלא ביצירה בימתית "אבהות".
"דניאל, בן הזוג שלי שבא מבית חרדי, רצה מחוייבות ולו כדי להבין לאן הקשר שלנו הולך, אף שהתארסנו אך עדיין לא התחתנו. ילד הוא חלק ממחוייבות גדולה והשאלה ששאלתי את עצמי היתה האם אני רוצה להתחייב לכך. עד היום המחוייבות הכי עמוקה שעשיתי זה קעקוע. ואז עלה הרעיון לחקור את התהיות 'מה זה להיות אבא?' ו'איך אנשים יודעים שהם רוצים להיות הורים?'" אומר ברגר.
מה קשה במיוחד בקבלת ההחלטה?
"הורות בזוגיות עם גבר, הופכת מראש למורכבת יותר, זה מחייב תכנון וכסף לצמד שאלות מוסריות. שלא לדבר על התקופה המלחמתית בה אנחנו נמצאים. הבאת ילד זו החלטה נצחית".
אחת התובנות שעלו מן המחקר שערך ברגר, בו השתתף גם דניאל בן זוגו ביחד עם עוד ארבעים גברים אחרים, היתה כדבריו ש"אף אחד מהמרואיינים, לא אמר לי בשום שלב 'לא כדאי לך'".
מה שמעת מהם?
"הרוב היו בעד הורות וגם המליצו לי להיות אבא. יחד עם זאת ההמלצה היתה קשורה גם בגיל המרואיינים. גברים בני 60 ומעלה היו בעד אבהות באופן גורף. האבות הצעירים הרגישו על בשרם את הקושי שבהורות, ואולם איש מהם לא אמר שהוא מתחרט. כשפירשתי את דבריהם הבנתי שהם לא מתחרטים על הילדים, אלא על ההורות. 'אני שמח על הילד' הצהירו, אבל באשר לאבהות רבים מהם אמרו שהיו רוצים שזה יהיה שונה. למשל, אבות שהודו שעשו ילד עם האדם הלא נכון, או שנקלעו למצב כלכלי בעייתי, גם הדגישו את המקום הרחב שההורות תפסה בחייהם".
בתוך ההרהורים על אבהות, שחף לא יכול היה להתעלם מהמחשבה על האבא הפרטי שלו. "אבא שלי היה 'אבא כללי'. זה הרגיש לי שהוא יכול היה להיות אבא של כל ילד אחר. בילדותי הוא עשה כל מה שאבא צריך לעשות, הוא הכין אוכל, כי זה נחשב הבעת אהבה וביצע משימות קונקרטיות שצריך לבצע כאב המשפחה אבל זה לא כלל הבעת רגשות. לי ולאבא שלי, שהוא חמוד מאד, היו יחסים מורכבים. כשהתבגרתי הבנתי כמה ציפיות היו לי ממנו, ועתה זה גורם לי לחשוב איך אעמוד בציפיות שהיו לי מאבא שלי, כשאהיה אבא לילד בעצמי ואיך לא אהפוך להיות אבא שלי".
זה קשור לזהות המינית שלך?
"אני לא חושב שיש קשר. אצלי היציאה מהארון לא היתה כמו שכתוב בספרים. כשיצאתי לדייט ראשון עם דניאל, כתבתי הודעה לאמא שלי שאני יוצא עם בחור. והיא השיבה מיד: 'יופי מאמוש. תהנה'. היחסים שלי עם אמא תמיד היו פתוחים סיפרתי לה הכל. היא החברה הכי טובה שלי ואשת הסוד שלי. כשסיפרתי לה ידעתי שהיא תעביר את המידע לאבא וידעתי גם שהם יקבלו אותי ויתמודדו עם מה שאביא להם".
לזוגיות של שחף עם דניאל קדמו מערכות יחסים עם נשים. בין שנה ב' לג' בבית הספר למשחק "גודמן" היתה לו בת זוג קבועה, עד שבאחד הימים הוא החליט לאתגר את עצמו ופתח טינדר, כשמדי פעם הופיעו על מסכו גם גברים. "כשהתחלתי לדבר עם דניאל הסיפור האישי שלו כחרדי לשעבר, תלמיד ישיבה והומו מבני ברק, עניין אותי. נפגשנו ומאז תשע שנים שאנחנו ביחד" מספר שחף.
עד אז חיית בהכחשה?
"תמיד ידעתי שאני גבר עדין ונשי. כילד כינו אותי בבית הספר 'הומו', זה לא ממש נגע בי. אהבתי את מערכות היחסים שלי עם בנות הזוג. היתה תקופה שחשבתי שאני בי. או דו. שאלתי את עצמי האם אני נמשך לבנים או רק לדניאל? עד שהבנתי שמה שמעניין אותי זה האדם עצמו בלי הגדרות".
שחף ברגר 33, שחקן, במאי ויוצר. בנעוריו למד במגמת תיאטרון בבית הספר התיכון "בליך", הוא בוגר "גודמן" בית הספר למשחק בנגב.
לאורך השנים הוא שיחק ומשחק ברבים מתיאטראות לילדים ולנוער. בפרויקטים נבחרים שלו או פרויקטים בהם הופיע: "רגע רגע" משירי סשה ארגוב, "ברוך שפטרנו" תיאטרון מחול, "ביחדנס דווקא עכשיו" שעלה בפסטיבל עכו 2022. הוא זכה בפרס הבימוי בפסטיבל "סוליקו" של תיאטרון השעה, ביים את "הסכסוך" הצגה שעוסקת בסכסוך על מקום חניה, "מועדון החלומות השבורים על הספקטרום שלי" שבו השתתף כחבר בוועדה האמנותית, אצר והנחה, ועוד.
"ביצירות שלי אני אוהב לקחת חומרי גלם מהמציאות שמעסיקים אותי ולעשות להם מעבר לבמה", הוא מסביר.
כאמור התהיות על אבהות והראיונות שערך עם גברים ואבות בגילאים השונים הפכו ליצירה הבימתית "אבהות" שמציעה מבט נדיר רגשי וחד על דמות האב בישראל 2025. ההצגה עלתה בבכורה בשבוע שעבר בתיאטרון תמונע, ותחזור לבימת תמונע גם ב-19-20 במאי.
על הבמה עומדים שלושה גברים: אב עתידי (דניאל אורטל) אב טרי (אברהם חזין) ואב-סב (עמי וינברג) כשסיפוריהם של כל השלושה עובר לקהל באמצעות תנועה, הומור, פואטיקה וטקסטים דוקומנטריים כשהיוצר, הלא הוא שחף ברגר, ניצב איתם על הבמה ושואל את השאלות.
"הגדרתי את 'אבהות' כיצירה דוקומנטרית תנועתית שמשלבת את הסיפורים המוקלטים שערכתי ביחד עם תנועה. חלק מהסיפורים מוקלטים ומושמעים כמו מונולוגים ששלבנו בהם תנועה. חלקם עשויים קולאז' של דברים רחבים יותר. למשל בזמן נסיעה ברכב, אז מתקיימות השיחות העמוקות יותר שכן לא צריך להסתכל בעיניים" מעיד שחף ברגר. בסופה של ההצגה מוקרנים סרטים מצויירים שעיבד שי הברי ומוגשים פנקייקים.
"כששאלתי את אבא שלי על אבא שלו הוא אמר שלא היתה לו הזדמנות להגיד לו 'אני אוהב אותך', כי אמירה כזאת בין גברים היא חשופה, רגשית ודורשת אומץ. כך גם אני בשיחה שקיימתי עם אבא שלי התחבטתי איך אגיד לו את שלוש המילים הללו, חששתי שזה יביך אותו. אבל בסופו של הראיון אמרתי לו 'אני אוהב אותך'".
כלומר, רבים תקועים עם הדפוס ההורי של הוריהם?
"באוטומט שלנו אנחנו יכולים לשחזר את דפוס ההורות/אבהות של הורינו. אבל פעמים רבות יש השואפים דווקא לשנות באבהות שלנו את מה שלא היה לנו כילדים, מעין רצון לפצות. אבל בסופו של דבר כולנו סוחבים איתנו היסטוריה משפחתית".
בתום המסע הדוקומנטרי-בימתי, החלטת האם אתה רוצה להיות אבא?
"זוהי שאלת השאלות. בהקשר לזה אני מרגיש כמו עונות השנה. אין לי תשובה נחרצת. זה נורא משתנה אצלי. היו ראיונות בהם הרגשתי שמאד בא לי ילד ובראיונות אחרים אמרתי לעצמי: 'בחיים לא'. בכל מקרה אני יודע שמה שאחליט לאחר המסע שעברתי, אני יודע הרבה יותר על הנושא משידעתי בתחילה, ואני מרגיש את החסרונות שיש בכל בחירה שאעשה. אגב, לאחרונה חזרתי מחופשה ביוון עם כל המשפחה כולל משפחת אחי שהוא אבא לשלוש בנות. כולנו היינו בחופשה אבל כשהסתכלתי עליהם, הם נראו לי גמורים".
האם היעדר ההחלטה, משפיע על היחסים עם דניאל בן זוגך?
"לפני שנה עבדתי בהפקה בקרואטיה, ודניאל התגוררנו באירופה כמה חודשים. בהמשך היתה לנו חופשה בתאילנד. היה משהו בחיים האלה שיש בהם חופש, קרה לעתים שגם הרצון של דניאל לילדים השתנה. כרגע שנינו מתנדנדים על נדנדת האבהות".
הצגות קרובות: תיאטרון "תמונע" 19-20 במאי | 20:00 | 17, 19 ביוני |
