ניסינו לגלות מהו אותו סט כישורים יוצא הדופן, שמכשיר את מילביצקי לנהל את ועדת הכספים של מדינת ישראל, הוועדה שקובעת למי יילך הכסף, ממי יילקח, ואיך ייראה תקציב של מאות מיליארדים.
נתחיל מהיתרונות. מילביצקי היה יועץ בשכר לשר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ, שהמליץ לחברי הליכוד בחמימות רבה לבחור בו בפריימריז, כך שהוא מכיר איך עובד המשרד. הוא גם מכהן כחבר ועדת כספים מתחילת הקדנציה, שזה טוב מאוד. מה שפחות טוב, זה שהעניין שהביע במה שקורה בוועדה היה נמוך מאוד, עד כמעט לא קיים.
לא רק שנעדר הרבה מהדיונים, היה נדמה שעניינים ביטחוניים ומשפטיים הרבה יותר מעניינים אותו ממספרים. האפיזודה הכי בולטת בכהונה שלו בוועדה, היתה כשסירב להצביע על העלאת המע"מ בחוק ההסדרים 2025, והוחלף בהצבעה. הוא גם התבטא לא מעט נגד הגדלות הרמטכ"ל, אבל לא עשה עם זה כלום.
אבל כל זה לא אומר שקולו לא נשמע בכלל. להפך. מתחילת הקדנציה הוא התבלט בראיונות בוטים, בתמיכה נלהבת ברפורמה המשפטית, בקידום חקיקה נגד לשכת עורכי הדין, זו שהעמידה אותו לדין משמעתי פעמיים בהיותו עו"ד, ובהגשת "חוק פלדשטיין", הצעת חוק שביקשה לקבוע כי מסירת מידע סודי לראש הממשלה או לשר הביטחון לא תיחשב לעבירה, גם אם נעשתה ללא היתר או בסמכות מפוקפקת. חוק שהשאיר לא מעט לוחמים לשעבר, משפטנים בכירים וסתם אזרחים מודאגים, עם לסת שמוטה, אבל שימח את הבוס.
היתה גם נגיעה כלכלית קלה, כשבראיון לערוץ כנסת, אחרי שהתפרסמו הדלפות מתוך ישיבת הסיעה, דימה את ההדלפה ל"הלשנה למס הכנסה", והבהיר שזו "שפלות ונבזות", כי "מלשין זה טיפוס מאוד מסוים".
משיחות עם חברים לשעבר בוועדה, עולה שיש כמה תכונות הכרחיות ליו"ר ועדת כספים מוצלח. הוא צריך להיות אדם חרוץ, שמבין, לפחות ברמה סבירה, בכלכלה ובנושאים הקשורים בתקציב, ולא פחות חשוב – לדעת להגיע להסכמות רחבות.
