האורביטר הוא הכלי החדש ביותר מביניהם, והכי פחות מוכר, שלא במקרה. הכלי הזה הוא תוצאה של מכרז מתקדם מאוד של משרד הביטחון, שכונה "ענני סערה", לפיתוח מערכת של מל"טים משותף לחיל האוויר ולאמ"ן, שיאפשרו מעקב צמוד אחרי אזורים נבחרים באמצעות שורה של חיישנים, "אחיזת שטח" כפי שמכונה המונח בז'רגון הצבאי, לזהות בהם פעילות אויב ולאפשר תגובה מהירה אליה.
זה היה אחד הפרויקטים הטכנולוגיים שקידם הרמטכ"ל אביב כוכבי בכהונתו, באמצעות מכרז שהגביל מאוד את היכולות של התעשיות הביטחוניות לייצא את המערכת שתפותח. התעשייה האווירית סירבה להתמודד בטענה שהמכרז אינו כלכלי, ואלביט התחרה מול אירונאוטיקס, שנרכשה בידי רפאל מעט לפני כן עבור המכרז.
מבקר המדינה ורשות החברות חשפו אחר כך התנהלות בעיתיית של החברה בעסקה, שבוצעה ביחד עם איש העסקים אביחי סטולרו. רפאל סימנו את אירונאוטיקס, לא רק כי רכישת יצרנית כלים מאויישים תאפשר לה להתחרות באלה של התעשייה האווירית ואלביט, אלא בזכות אחד ספציפי: האורביטר, במכרז שאם ייושם שמלואו יכניס לחברה יותר ממיליארד שקל.
האורבייטר, שנמצא כבר בדור החמישי שלו, הוא כטב"מ קטן יחסית, מוטת כנף של 6.4 מטר ואורך של 2 מטר. הוא שוקל רק 75 ק"ג, אבל יכול לשאת מטען חיישנים במשקל של 25 ק"ג לספק להם חשמל רב הדרוש לפעולתם, לשייט במהירות של 135 קמ"ש ולשהות באוויר במשך יותר מ-25 שעות רצופות. בסעיף האחרון הוא מפגין בזכות תכנן אווירודינמי מתקדם כושר שהייה של כלים גדולים ויקרים בהרבה.
