לפני מספר ימים דחה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בראשות השופט אבו קאעוד) תביעה של אח לשעבר בבית החולים גהה של שירותי בריאות כללית, שפוטר לטענתו לאחר שחשף שחיתויות ובשל מוצאו הערבי. בית הדין לעבודה קבע כי לא היה כל בסיס לטענות, כי עדות התובע הייתה בלתי מהימנה לחלוטין וכי התובע העלה טענות קונספירציה ללא יסוד. בית הדין חייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסכום גבוה וחריג של 40,000 ש״ח.
האח, שהועסק במשך כשנתיים בבית החולים, טען, כי חשף מחדלים קשים ובהם מתן תרופות מרדימות למאושפזים באופן קבוע ושלא לצורך, במטרה להרדים אותם כדי שלא יפריעו לעובדים וכן אירועי אלימות קשים של עובדים כלפי מאושפזים.
פסיקת הוצאות המשפט בבתי הדין לעבודה היא סוגיה הנעה על הציר שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות לבין הצורך למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט ולהבטיח כי צד שזכה בדין לא ייצא בחסרון כיס. באופן מסורתי, בתי הדין לעבודה נהגו לאורך שנים במתינות יחסית בפסיקת הוצאות נגד עובדים. הסכומים נעו לאורך שנים רבות בטווח של אלפי ש״ח בודדים, מתוך הכרה בפערי הכוחות המובנים ביחסי העבודה ובשל הרצון שלא להרתיע עובדים מלממש את זכויותיהם. גישה זו ראתה חשיבות עליונה בהנגשת ההליך השיפוטי לצד החלש לכאורה.
עם זאת, פרקטיקה זו הובילה לעתים לתוצאות בעייתיות. הקלות היחסית בהגשת תביעות, גם כאלה המופרזות בסכומן או נעדרות בסיס עובדתי ומשפטי מוצק, יצרה עומס ניכר על בתי הדין וגרמה הוצאות משמעותיות למעסיקים הנתבעים. מצב זה עורר ביקורת על כך, שהמדיניות המקלה מעודדת הגשת תביעות שאינן ראויות.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של שינוי זהיר, בהשראת עקרונות כלליים מסדר הדין האזרחי, ובפרט התקנות החדשות, המדגישות יעילות ופסיקת הוצאות ריאליות ומידתיות. בהתאם, גוברת הנכונות בבתי הדין להפעיל את סמכותם ולפסוק הוצאות באופן אפקטיבי יותר. זאת במקרים בהם התרשם בית הדין מחוסר תום לב של התובע, מהגשת תביעה מופרכת מיסודה או מניהול ההליך באופן קנטרני ומסורבל.
פסיקות אלה אינן עומדות בסתירה לעקרון הנגישות לערכאות אלא מאותתות, כי זכות זו אינה בלתי מוגבלת וכי היא כרוכה בחובה לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית. חיוב בהוצאות משמעותיות במקרים המתאימים נועד להרתיע מפני הגשת תביעות סרק ולפצות את הצד שכנגד על הנזק והטרחה שנגרמו לו עקב הליך מיותר.
האתגר המרכזי העומד בפני בתי הדין הוא מציאת האיזון הנכון בכל מקרה ומקרה. שיקול הדעת השיפוטי מחייב בחינה מדויקת של מכלול נסיבות העניין: מהות התביעה וסיכוייה, מידת מורכבות ההליך, התנהלות הצדדים, היקף העבודה שהושקעה והיחס בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק. רק הפעלה מושכלת ומידתית, כפי שלטעמי נעשתה בימים אלה בפסיקת בית הדין בתל אביב, תבטיח הן את זכות הגישה לערכאות והן את ניהולם היעיל וההוגן של ההליכים המשפטיים.
הכותב הוא בעל משרד עו"ד העוסק בדיני עבודה
