בעקבות שני אירועים ביטחוניים חריגים שהתרחשו בתוך פחות מ-24 שעות בגבול ישראל–ירדן, שוב עולות שאלות קשות על מוכנות מערכת הביטחון לאורך הגבול הארוך והמתוח. אתמול (שבת) חדר נתין זר דרך הגבול ונעצר סמוך לשער הגולן על ידי אזרחים. היום (ראשון) התרחש מקרה נוסף – שני מסתננים לא חמושים חצו את הגבול ונעצרו על ידי תושבים במושב ירדנה בצפון הארץ, סמוך לבית שאן, מבלי שזוהו מראש על ידי צה"ל.
ליאת אייזנר, תושבת חבל אילות וממייסדות ארגון "שמות גבול", מזהירה כי מדובר במצב חירום לאומי מתמשך שמדינת ישראל בוחרת להתעלם ממנו. "הקמתי עם נשים נפלאות מכל הארץ ארגון אמהות שנקרא ‘שמות גבול’ מתוך הידיעה שכל הגבולות קשורים אחד לשני", היא אומרת בראיון ל"מעריב". "אם אצלי פה בערבה לא בטוח – אז באופן נחרץ וברור, לא בטוח גם באזור חיוג 03".
לדבריה, פעילות הארגון מתמקדת בהעלאת המודעות למצב הביטחוני בגבולות – במיוחד בערבה הדרומית – תוך שיתוף פעולה עם גורמים פרלמנטריים. "אנחנו עושות עבודה פרלמנטרית, אנחנו הולכות ומדברות בכנסת, בעדות חוץ וביטחון, ובכל מקום שמוכן להקשיב. אנחנו מנסות להביא חברי כנסת שיבואו באמת לראות את מה שקורה בגבולות ובמקומות ששכחו אותם כמו הערבה. אנחנו מביאות לכאן חברי כנסת שיראו בעיניים על מה בעצם אנחנו מדברים – ומה צריך לשנות".
על פי נתונים שפורסמו לאחרונה, בשנת 2024 חדרו לישראל מירדן כ-4,000 שוהים בלתי חוקיים. אייזנר רואה בכך סכנה חמורה לביטחון הלאומי. "מבחינתי 4,000 שב"חים זה 4,000 מחבלים פוטנציאליים שנכנסים לתוך הגבולות שלנו ללא בקרה וללא סינון. לא הייתה שום יכולת לישראל לדעת מי נכנס ומי לא נכנס. היום הוא מהגר עבודה, מחר הוא מחבל".
לטענתה, מדובר לא רק בבעיית הגירה בלתי חוקית, אלא גם בציר הברחות פעיל ביותר. "אנחנו מודעים לזה שהם מבריחים לכאן סמים, כלי נשק, אמל"ח, אפילו בעלי חיים. אנחנו יודעים שזה קורה. מאיפה מגיעים כל הנשקים האלה? מירדן. ירדן ואנחנו הפכנו להיות הציר של איראן".
אייזנר מתריעה כי איראן בונה תשתיות טרור בתוך ירדן עצמה. "לפני השבעה לאוקטובר, איראן חימשה, אימנה, מימנה את מה שקורה בתוך ירדן. יש שם את חמאס, את האחים המוסלמים – לא צריך להיות גאון הדור, מספיק להיכנס לרשתות החברתיות שלהם ולראות בדיוק מה קורה: את השנאה, את הפילוג. אנחנו מתפללים יום-יום שמלך ירדן ימשיך להיות חי. ברגע שהוא ימות – אנחנו יודעים שכל הקנים שכרגע שומרים עלינו בתוך ירדן, יסתובבו אלינו יום אחד. ואנחנו מודעים לעניין הזה".
לדבריה, תחושת הדז’ה וו מיום ה-7 באוקטובר רודפת אותה. "אני לא חושבת שיכול להיות בממדים כאלה שוב, אבל בממדים קטנים יותר – בוודאי. הרי איך התחיל ה-7 באוקטובר? כל הזמן ניסו אותנו – ירו עלינו, בדקו, היו חדירות קטנות, היו פיגועים קטנים. אז מה, זה לא הולך לקרות פה? בטח שזה יקרה פה. ואנחנו מפגרים או מטומטמים – אחת משתי המילים היא הנכונה להשתמש בה, כי באמת הכתובת על הקיר. ועד שלא יישפך פה דם במחיר של הילדים שלנו – שום דבר לא ישתנה".
אייזנר מדגישה עד כמה המצב מסוכן ומוחשי – אפילו לילדיה: "הכי מטריד אותי זה שהבית ספר של הילדים שלי – של כל הילדים שלנו בחבל – נמצא מאות מטרים מהגבול. יש עמדה ירדנית ששומרת על הגבול, ואין לך פטרול של צבא בנוכחות גבוהה. פשוט – מי שרוצה יכול לעבור ולפגוע בבטן הכי רכה והכי קשה שיש".
לדבריה, הבעיה אינה רק בגבול, אלא בתפיסה כולה. "אנחנו מנסות להציף ולשנות את התפיסה, כי השיטה לא השתנתה. עדיין יש תחושה של הזנחה מאוד גדולה – בכל מה שקשור לערבה ולמישור הדרומי. זה מתחיל מכביש הערבה שהוא לא דו-מסלולי ברובו, שהוא לא מואר. זה ממשיך ברפואה שלנו, ובדבר הכי בסיסי – הביטחון שלנו, שפשוט שכחו אותנו".
"המדינה שכחה אותנו", היא מסכמת. "מאוד קל להזניח אותנו – אנחנו רחוקים, אנחנו בסך הכול בצד השני של המדינה. אבל אנחנו השער של המדינה – ושכחו את זה. אם יסגרו פה את הגבול, יהיה פה הרבה יותר בטוח, והרבה יותר קל להתמודד עם מה שקורה גם ביהודה ושומרון וגם עם הפיגועים במרכז. הכל עובר כאן".
