בית המשפט העליון פרסם היום (ראשון) את פסק דינו בפרשת סופיה – התינוקת שנולדה בעקבות טעות חמורה בהליך של הפריה חוץ-גופית בבית החולים אסותא.
בפסק הדין התקדימי שניתן, דחה בית המשפט העליון ברוב של ארבעה שופטים את ערעורם של ההורים הגנטיים של התינוקת בת השנתיים וחצי, וקבע כי היא תישאר בחזקת הוריה המגדלים – האם שילדה אותה ובן זוגה. למרות זאת, בית המשפט קבע כי אביה הגנטי של התינוקת יירשם כאביה של הילדה, אך ללא זכויות אפוטרופוסות.
בפסק דין מקיף של השופטת יעל וילנר, שאליו הצטרפו השופטים עופר גרוסקופף ויחיאל כשר, נקבע כי במקרה של "תחרות" בין זיקת ההורות הגנטית לזיקת ההורות הפיזיולוגית (ההיריון והלידה), ידה של האם היולדת על העליונה.
השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין המרכזי, הסבירה כי למרות שאין בחקיקה הישראלית תשובה ישירה למקרה מסוג זה, ניתן לערוך היקש מסעיף 13(ג) לחוק הפונדקאות, הקובע כי במקרים מסוימים יש להעדיף את האם היולדת על פני ההורים הגנטיים.
"במקרה דנן, בהתאם לדין הישראלי, ב'תחרות' הזיקות ההוריות שבין האֵם היולדת לבין ההורים הגנטיים, ידה של האֵם היולדת על העליונה; וכי בהמשך לכך, יש לקבוע כי המשיבים הם הוריה המשפטיים של הקטינה", כתבה השופטת וילנר.
בפסק הדין הובהר כי גם מבחינת טובת הקטינה, קביעת האם היולדת כאמה לפי דין תואמת את האינטרסים שלה. בדיקת תסקירי רשויות הרווחה והאפוטרופוסיות לדין של הקטינה הראו כי הקטינה מתמודדת עם קשיים רפואיים והתפתחותיים משמעותיים, ופיתחה קשר חזק והיקשרות בטוחה עם הוריה המגדלים, כאשר ניתוקה מהם עלול להסב לה נזק משמעותי.
פסק הדין כלל גם דעת מיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז, שסברה כי יש להעביר את הקטינה לחזקת הוריה הגנטיים. לפי השופטת ברק-ארז, העובדה ששני הזוגות בחרו בהליך של הפריה חוץ-גופית מלמדת על רצונם לממש הורות גנטית, והדבר צריך לקבל משקל בהכרעה. השופט אלכס שטיין, בדעת ביניים מעניינת, הסכים עם הקביעה שהאם היולדת היא אמה של הקטינה, אך סבר שיש לרשום את האב הגנטי כאביה, ללא זכויות אפוטרופסות.
למרות שנקבע כי ההורים המגדלים יוכרו כהוריה המשפטיים של הקטינה, קבע בית המשפט כי יש לאפשר להורים הגנטיים לשמור על קשר משמעותי עם הפעוטה. בית המשפט הורה לרשויות הרווחה לבנות תכנית מסודרת לקיום מפגשים ושמירת קשר רציף בין הקטינה להוריה הגנטיים.
"ההורים הגנטיים לא יעלמו מחייה של הקטינה אלא יהיו נוכחים בהם נוכחות של ממש. יהא זה אמנם קשר ללא אחריות הורית משפטית אך הוא יהווה קשר משפחתי נוכח וממשי", כך נכתב בפסק הדין. מדובר בפסק דין תקדימי שצפוי להשפיע על מקרים דומים בעתיד, אם יתרחשו. פסק הדין מבהיר את סדרי העדיפויות במקרים של התנגשות בין זיקות הוריות שונות, ומעניק בכורה לזיקה הפיזיולוגית.
השופטת וילנר קראה בפסק דינה למחוקק לפעול ולהסדיר סוגיה זו בחקיקה, כדי לספק פתרון ברור ומידי למקרים עתידיים שעלולים להתרחש. "קצרה ידינו מהושיע, ועל כן, עם כל הקושי שבדבר, חובה עלינו כבית משפט ליישם את דברו של הדין כהלכתו מבלי לשנותו על-מנת להגיע לתוצאה רצויה יותר", כתב השופט שטיין בחוות דעתו.
בשולי פסק הדין, התייחסו השופטים גם לצורך בהפקת לקחים מהפרשה כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. השופטת ברק-ארז אף הציעה לבחון אפשרות של הסדרים הסכמיים מראש במוסדות המספקים טיפולי פוריות, כדי להבהיר למטופלים את האפשרות (הנדירה) של טעויות ואת ההסדרים שיחולו אם יקרו.
פסק הדין מסיים פרק מתוח ביותר בחייהם של שני הזוגות ושל הקטינה עצמה, אך פותח פרק חדש של דו-קיום שבו הקטינה תגדל אצל ההורים המגדלים, תוך שמירת קשר משמעותי עם הוריה הגנטיים. בית המשפט העליון הביע תקווה כי כל הצדדים יפעלו לממש את המתווה שנקבע, למען טובתה והתפתחותה התקינה של הקטינה.
