17
סאקה בה לא מתיימרת לרגע להיות תחליף מושלם לישראלים הבודדים שמשום מה לא נוכחים כרגע פיזית ביפן. זה קו תפר אפור ורגיש, כי היא עושה מאמץ (וגם מצליחה לממש אותו) להיות נאמנה כמעט לחלוטין למקור, בלי אותן "התאמות מקומיות" ידועות לשמצה, אז הבלבול מובן, אבל דווקא היא יודעת שיש שם ויש כאן, ובעיקר שיש הבדלים בין שניהם.
היא מציעה, נדמה לי, פחות אסקפיזם ממה שניתן היה לצפות ממנה לפני ההגעה. במקומו, אתה מקבל מנות גדושות של ריאליזם. בימים האלה, ובאופן שמנוגד לתפיסה הרווחת, עדיף ככה, בטח לפעמים. זה אפילו מרענן. אל תנסו לנתק אותנו ולא לערבב. כולנו באותה סירה, ליד אותו אי. האי שלנו, ולא מדינת האיים ההיא.
כך, ורק כך, אתה מתגלגל לתוך ערב ישראלי לחלוטין, ויוצא ממנו ישראלי לחלוטין. האמצע, החלק הטוב, הוא כבר סיפור אחר.
