חואן מנואל גרסיה לופז, מומחה שאומן על ידי ה-FBI ומתמחה בתקשורת לא מילולית, חשף תובנה מפתיעה לגבי זיהוי שקרים. לאחר שנים של עבודה ביחידת המבצעים המרכזית של בריטניה, לופז טוען כי הרגליים, באופן מפתיע, הן החלק המשמעותי ביותר בגוף שיכול להסגיר שקרים.
"אנחנו תמיד משדרים מסרים, באופן מודע או לא מודע. מבט, מצמוץ, תנוחה, לכל אלה יש משמעות", כך אמר לופז בראיון לעיתון הספרדי לה ונגוורדיה. הוא הסביר כי כאשר אדם נשאר קפוא או נוקשה מדי, זה בדרך כלל מצביע על פחד או על כך שיש לו משהו להסתיר.
לדבריו, ברגעים כאלה יש צורך "לערער קצת את המצב כדי לעורר תגובות לא רצוניות שיכולות לחשוף את האמת". לופז מתייחס לתגובות פיזיולוגיות שאיננו שולטים בהן: "הסמקה, אישונים מורחבים, נחיריים מתרחבים – אלה דברים שאיננו יכולים לשלוט בהם והם מיד נותנים לנו רמזים לגבי מה שמישהו מרגיש או מה עשוי לקרות בהמשך". הוא מציין כי תגובות פיזיות אלה נגרמות בדרך כלל על ידי פחד, צער או שמחה.
המומחה הדגיש את הפער שיכול להתקיים בין המילים לשפת הגוף: "אם אני אומר לך שאני רגוע ושמח איתך, אבל המפרקים שלי מתוחים ותנוחת הגוף שלי נוקשה, יש סתירה ברורה. המתח הזה מרמז שהגוף שלי אינו מיושר עם מה שאני אומר".
לפי לופז, בניסיון לשלוט בשפת הגוף, אנשים נוטים להתמקד בעמידה זקופה, בשליטה בהבעות, או בהגבלת תנועות הידיים, אך לרוב שוכחים את הרגליים. "כשאנחנו מנסים להתאים את שפת הגוף שלנו, אנחנו מתמקדים בעמידה זקופה, בשליטה בהבעות שלנו, או בהגבלת תנועות הידיים. אבל אנחנו שוכחים את הרגליים שלנו", טען לופז.
הוא אז פירט את המשמעויות מאחורי הדרכים השונות שבהן מישהו עשוי למקם את רגליו. לופז אמר: "אם אני עומד מולך אבל הרגליים שלי מכוונות לכיוון הדלת, זה מסמן שאני רוצה לעזוב, בין אם זה מפחד, דחיפות או חוסר עניין. הסיבה עשויה להשתנות, אבל הכוונה נמצאת שם. זה תלוי במתבונן לפרש מדוע".
המקצוען גם ציין שאנשים מסוגלים לחקות תגובות פיזיות כדי להטעות אחרים – כלומר, הם רוצים שמישהו יחשוב ששפת הגוף שלהם חושפת את רגשותיהם האמיתיים כשלמעשה זה לא כך. "אני יכול להשתמש בשפת הגוף שלי כדי לגרום למוח שלך לחשוב שאני מרגיש משהו שאני לא מרגיש. למשל, אם אני רוצה שתחבב אותי, אשלח סימנים שמרמזים שאני מחבב אותך, מה שמפעיל את עקרון ההדדיות", אמר לופז.
